(17 בינואר 2006 @ 1:06)זה התחיל בפרק של ’אוז’.
אחת הדמויות שם שם ציטטה משיר של בלייק.
”בכל יום יש רגע אחד שאפילו השטן לא יכול לקחת”.
הסתקרנתי.
לא הצלחתי למצוא את השיר ברשת אבל מצאתי שירה המאפשר לחפש מילה מוסימת בתוך שירים של משוררים מסוימים המוצגים באתר.
מתוך סקרנות הקלדתי Plath לחיפוש בכותרות שירים ומצאתי שיר שנקרא To Plath. To Sexton .
השורות הראשונות בו הן ”אז איזה שימוש היה לשירה בבית לבן וריק?”.
פרובוקטיבי טיפה.
אני לא מצליח להזכר כרגע בפרטים, אבל ביומנים של סילביה פלאת’, או באחת הביוגרפיות עליה יש איזכור לאן סקסטון.
יכול להיות שהיה בינהן קשר שחרג מעבר לזהות סגנונית או השפעה של אחת על השניה.
שיר אחר נקרא sylvia Plath cat’s שמלין על כך שעל החתולים של סילביה פלאת‘ אף אחד לא כתב ביוגרפיה.
איכשהו זה הזכיר לי שיר (מוסיקה) ששמעתי פעם, אני אפילו לא בטוח מי המבצע.
”הנער שאמו היתה ונוס ממילו”.
כל אלה שהתפעלו מיופיה, התעלמו מהעובדה שהיא לא יכלה לחבק את הבן שלה.
אחר כך שוטטתי בארכיונים של האתר, נזכרתי בכמה שירים מוכרים ונהדרים כמו אני יודעת למה שרה הציפור הכלואה של מאיה אנג’לו ו המוות אינו דורש הרבה, יקירי… של אמילי דיקנסון.

נשתמע