”היה היה ברנש אחד ושמו הארי המכונה זאב הערבה.
מהלך היה על שתיים, אף עטה כסות לעורו, יצור אנוש היה ובכל זאת, בעצם, מגזע זאבי הערבה.
הרבה למד לדעת, מאותם הדברים, שלבני אנוש טובי שכל ניתן להשיגם, ואיש נבון וחכם למדי היה.
אך דבר אחד לא השכיל ללמוד: להיות מרוצה מעצמו ושמח בחלקו. סגולה זו ממנו והלאה היתה, הוא היה אדם שלא ידע נחת.
מן הסתם נבע הדבר מכך, שבלב לבו היה תמיד יודע (או שכך היה נדמה לו) שבעצם, אין הוא אדם כלל, כי אם זאב ממרחבי הערבה”.
מהלך היה על שתיים, אף עטה כסות לעורו, יצור אנוש היה ובכל זאת, בעצם, מגזע זאבי הערבה.
הרבה למד לדעת, מאותם הדברים, שלבני אנוש טובי שכל ניתן להשיגם, ואיש נבון וחכם למדי היה.
אך דבר אחד לא השכיל ללמוד: להיות מרוצה מעצמו ושמח בחלקו. סגולה זו ממנו והלאה היתה, הוא היה אדם שלא ידע נחת.
מן הסתם נבע הדבר מכך, שבלב לבו היה תמיד יודע (או שכך היה נדמה לו) שבעצם, אין הוא אדם כלל, כי אם זאב ממרחבי הערבה”.
-הרמן הסה, זאב הערבה-