(10 במרץ 2006 @ 15:49)כנראה שהבלוג עובר למתכונת שידורי סופשבוע.
אני לא מוצא את הזמן ואת הכוח לעדכן את הבלוג.
אני מתעורר מוקדם וחוזר עייף אחרי חצי יממה.
רציתי לעבור שלב בכתיבה, משהו ניסיוני יותר, ”זרם תודעתי“ יותר.
אבל זה לא קורה.
לא בכתיבה בבלוג ולא בשום דבר אחר.
אני מעניש את עצמי.
חוזר על המילים של ”אוויר ואור וזמן ומרחב”.
חושב איך לא יצרתי כלום למרות כל האוויר, האור, הזמן והמרחב שהיו לי.
אני הולך להתקלח.
כשאני אצא אני אפסיק להתלונן על הזמן ועל העייפות ואתחיל לעשות משהו.
לא משנה מה, כל דבר.
בלי תירוצים חדשים.
ולא משנה כמה חתולים יזחלו לי על הגב.

”-אתה יודע, או שהיתה לי משפחה, עבודה.משהו
תמיד עמד בדרכי
אבל עכשיו מכרתי את הבית, מצאתי לי
דירה, סטודיו גדול, אתה חייב לראות את המרחב ואת האור.
לראשונה בחיי תהיה לי פינה משלי וזמן לעסוק ביצירה“

לא בייבי, מי שיוצר
יוצר גם כשהוא עובד
16 שעות ביום במכרה פחם
או
יוצר בחדר קטן עם 3 ילדים
כשהוא נתמך
בדמי סעד,
הוא יוצר כשחלק מהשכל שלו ומהגוף שלו מרוסק
לחתיכות,
הוא יוצר כשהוא עיוור
נכה
דפוק,
הוא יוצר כשחתול זוחל לו על
הגב בעוד
העיר כולה מותקפת ברעידת אדמה, ירי תלים,
שיטפון ואש.
בייבי, אוויר ואור וזמן ומרחב לא קשורים לזה בכלל
ולא יוצרים כלום
אולי חוץ מחיים ארוכים יותר
כדי למצוא בהם
תירוצים חדשים”.