נשבעתי שאני אפסיק לעשות את זה.
לנסות “להמיר” אנשים לשמוע את המוסיקה שאני שומע או את הספרים שאני קורא.
פה ושם אני עוד חוטא בזה.
מזה זמן מה למשל אני מנסה לשכנע מישהי לקרוא את “החיים על פי אלוהים” של דוגלאס קופלנד.
הספר הזה היה כל-כך משמעותי עבורי בזמן מסוים בחיי ואני רוצה לחלוק אותו איתה.
את העותק הראשון שלי, זה שהתאים בדיוק לכיס הדגמ”ח הצבאי וליווה אותי בכל בסיס שהייתי בו, מבט”ר חורון שעל יד נבלוס , דרך בה”ד 20 ועד לנפח ברמת הגולן, נתתי למישהי בתחנה הצבאית האחרונה שלי באיזשהו בסיס חימוש.
דרך אותה אחת למדתי בדיוק כמה אני קנאי ואובססיבי ובעל נטיה להרס עצמי.
אני זוכר שעל פנים הכריכה האחורית שירבטתי את התרגום שלי ל”אני האיש שלך” של לאונרד כהן.
עכשיו כשאני חושב על זה, זה היה תרגום הבתולים שלי.
אחר כך נתתי עותק במתנה לבחורה השניה שאני יכול להגיד שבאמת אהבתי.
איתה זה כבר היה אחרת.
למרות שגם שם נותרו אי-אילו צלקות.
אבל זו בעיקר אשמתי.
הדרך שבה אני נכרך אחרי נשים והקושי שיש לי לוותר על העבר.
אבל כל זה לא קשור למה שאני מנסה להגיד כאן.
אז לפעמים אני עוד מנסה “למכור” דברים שאני אוהב.
אבל אני מצמצם את זה רק למי שחשוב.
פה ושם להזכיר איזה שיר או איזה תקליט, בהחלט, אבל ממש לנסות לשכנע, מיותר.
למה כל זה קשור?
זמר בשם מארק לניגהאן .
הקשבתי לו היום בלופ.
לתקליט שלו שנקרא Field Songs.
אם לחבוש את כובע איש המכירות, הייתי אומר שמארק לניגהאן הוא הטום ווייטס של ימינו.
רק עם גיטרה במקום פסנתר.
הוא לא רק דומה לו במראה, הוא גם מאוד מזכיר אותו בשירה.
שירה של אחד ששתה הרבה וויסקי ישר מהבקבוק ובלגימות ארוכות כשבין לבין הוא לוקח שאיפה מהסיגריה שלו.
התקליט הראשון בחיי של טום וויטס היה תקליט בשם Bone Machine.
תקליט קשה.
נדמה כאילו לוציפר עצמו קיבל חוזה להפיק תקליטים וחופש אומנותי מוחלט לעשות ככל העולה על רוחו.
דיסהרמוני, צורם למאזין, עטיפה שלא דומה לכלום שאני מכיר.
אבל איזה תקליט מדהים.
התקליט האחרון של לניגהאן שרכשתי נקרא Here comes that weird chill והדבר הראשון שעבר לי בראש היה שזה נשמע קצת כמו Bone machine.
אז זהו בעניין לניגהאן וטום ווייטס.
למרות שהפנתי עורף לכל הדברים שפעם אהבתי, אני יודע שהמוסיקה עדיין כאן, החברה הכי טובה שמציעה נחמה גדולה.

בלעדיה, היום, אני חושב שאולי הייתי עושה משהו טיפשי.
ההאזנה לתקליט הזה היום הצליחה להשאיר אותי שפוי לעוד יום.
מזל שתמיד יש את מחר לעשות דברים טיפשיים:)