בתיווי מוסיקלי ישנה סדרת סימנים שכל אחת מחברותיה מכונה “דממית”.
נדמה לי שזה השם העברי.
בלועזית קוראים לזה Rest.
ישנה דממית של חצי, דממית של רבע, וכן הלאה.
אותה “דממית”, כשמה כן היא.
תפקידה לסמן פרק זמן ביצירה שבו על כלי הנגינה לדמום בין תו לתו.
אני נוהג לקרוא לזה “לנגן את השקט”.
אני נכשל בכל פעם מחדש כשאני מנסה לנגן את השקט.
חוסר סבלנות שגורם לי להתפרץ מוקדם מדי או מאוחר מדי כשאני מנסה לגלות שליטה עצמית.
לדעת מתי לשתוק זו אומנות שאני עדיין לא אמון עליה.
למה לא לקרוא לזה פשוט "הפסקה"?
זה היה השם המקובל פעם.
אגב,
בפסנתר, סתם לנגן בשקט, כבר מאד קשה.