הבוקר נזכרתי שרציתי למצוא את השיר של פרל ג’אם שמכיל את שתי המילים הללו.
אז מצאתי אותן בשיר שנקרא light years.
your light made us stars
אותה אחת (מיוחדת) שבגללה חיפשתי את המילים אמרה לי שלדעתה הן מתייחסות לקורט קוביין.
אחרי שקראתי את המילים אני חושב אחרת.
השיר הזה נכתב למישהו אהוב.
אני לא חושב שמישהו בפרל ג’אם אהב את קורט:)
את קריסט ואת דייב אני יודע בוודאות שהם חיבבו, ככה שזה לא עניין של תחרותיות בין להקות.אני גם מבין איך אפשר לקחת את את המילים ולייחס לכל מה שקרה שם, בסיאטל בתחילת שנות ה90 של המאה הקודמת.
שיר אחר שאני מאמין שכן מדבר על קורט הוא Tearjerker של הפפרז.
כלומר, איך אפשר שלא לחשוב ככה?
And I liked the
Dimple in your chin
Your pale blue eyes
You painted pictures
Cause the one
Who hurts
Can give so much
You gave me such
השיר הזה מופיע באלבום one hot minute שמכיל גם את השיר Transcending שעסוק בריבר פיניקס המנוח.
חבר קרוב של הלהקה.
היחס בין אופי המוזיקה שלהם לבין המוות והסמים שלא הרפו מהם לרגע כל השנים הם עניין שנשגב מבינתי.
אני מניח שלהם זה עניין טבעי.
חבורת ילדים אאוטסיידרים שהגיעו, כל אחד ממקום אחר, להוליווד, והפכו לנציגים הבולטים של עיר האשליות.
כמו שחוזרים בתשובה הם פנאטיים יותר מכאלה שנולדו לתוך דת וכמו שמהגרים לארץ חדשה, לעיתים מאמצים את מנהגי הארץ תוך כדי מחיקה של כל עברם.
אבל האשכול הזה לא על הפפרז.
איפה עצרתי? “שנות אור”.
קראתי את המילים והן קסומות ומלאות השראה..
כזה בזבוז שהן מופיעות באלבום כמו ‘Binaural’ שהוא הכל חוץ מקסום ומלא השראה.
באמת שניסיתי לתת לו את הזמן להתפס אצלי.
אבל זה לא קורה.
פרל ג’אם היא להקה שאני רוכש לרוב את אלבומיה מכח האינרציה.
יש מעט מעט מאוד להקות כאלה שמעולם לא זנחתי, לטוב (כמו הפפרז הדי משובחים עדיין) ולרע (כמו מטליקה שרע זו לא מילה לתאר מה שנהיה לי כל פעם כשאני מקשיב לדברים החדשים יחסית שלהם).
אז רכשתי את ‘Binaural’, עותק יד שניה מחנות מקומית שכבר לא קיימת.
תקליט פשוט וסתמי.
לאן הלך הקסם?
לא לשכוח לבקר את סטון גוסארד שמתחזק אתר מקסים למדי ושיחרר לפני מספר שנים .
רק טוב.
נשתמע.
היופי בשירים הוא שכל אחד יכול כמובן לראות ולשמוע בהם דברים אחרים:)
אני חושבת שהיחסים בין פרל ג’אם ונירוונה בכלל, ובין אדי ודר וקורט קוביין בפרט, היו הרבה יותר מורכבים מאהבה או שנאה. אני חושבת שלו רק מבחינה מוזיקלית-מקצועית, הם כולם העריכו מאוד את קורט ואת נירוונה, ובגלל זה גם סבלו מאוד מהיחס המזלזל שלו כלפיהם. אני חושבת שההתאבדות שלו בוודאי טילטלה אותם, ובמיוחד את אדי, והראייה היא Vitalogy, שמתייחס מתחילתו ועד סופו להתאבדות שלו. כך שעל רקע זה, השורות הללו מ-Light Years יכולות להיתפס כהמשך לזה.
בכל מקרה אני אוהבת את השורות האלה מפני שהן מעידות לדעתי על הרבה מאוד צניעות וענווה: ההכרה בכך שכמו כוכבים, על אף כל יופיים וזוהרם, הם מאירים מכוח אורו של מישהו אחר, גדול וחשוב הרבה יותר מהם.
אשר ל-Binaural, אני דווקא אוהבת אותו מאוד, ובדיוק מהסיבות שלעיל: באוזניי, Ten, Vitalogy ו-Binaural מרכיבים יחד מעין טרילוגיה. יש משהו משותף ודומה באווירה שלהם – קודרת, דחוסה, מלאת מועקה. Binaural הוקלט מצד אחד בזמן המהומות של נובמבר 1999 בסיאטל נגד אירגון הסחר העולמי, נושא שקרוב מאוד לליבה של להקה פוליטית ומודעת מאוד כמו פרל ג’אם; ומצד שני בזמן התפוררות נישואיו של ודר. אני שומעת הרבה מאוד הדים לשני הנושאים הללו – האישי והפוליטי:) – באלבום הזה. ובשבילי, השירים Nothing As It Seems, Insignificance, Sleight of Hand ו-Parting Ways הם מהשירים היפים ביותר בקטלוג הגדול של פרל ג’אם.