לפינוקיו היה את הצרצר בתור מצפון.
לי יש את בוקובסקי (וקארבר, צ’יבר, יוסל בירשטיין, פלאנרי או’קונר ועוד המון המון…) שיזכירו לי חלק מהדברים שפעם האמנתי שאני אעשה.
נתקלתי אתמול בציטוט נחמד.
לא בטוח כמה שהוא נכון או מדויק ובכל זאת.
“סופרים כותבים על מה שהם יודעים.
הבעיה היא שהם לא יודעים מה הם יודעים עד שהם כותבים על זה”.
וו. ה. אודן.
אם אין לי על מה לכתוב זה אומר שאני לא יודע כלום?
בכל אופן, אני מרגיש קצת ריק עכשיו.
מקווה ששינה טובה תעביר את זה.
“-אתה יודע, או שהיתה לי משפחה, עבודה.משהו
תמיד עמד
בדרכי
אבל עכשיו מכרתי את הבית, מצאתי לי
דירה, סטודיו גדול, אתה חייב לראות את המרחב ואת
האור.
לראשונה בחיי תהיה לי פינה משלי וזמן לעסוק ביצירה”
לא בייבי, מי שיוצר
יוצר גם כשהוא עובד
16 שעות ביום במכרה פחם
או
יוצר בחדר קטן עם 3 ילדים
כשהוא נתמך
בדמי סעד,
הוא יוצר כשחלק מהשכל שלו ומהגוף שלו מרוסק
לחתיכות,
הוא יוצר כשהוא עיוור
נכה
דפוק,
הוא יוצר כשחתול זוחל לו על
הגב בעוד
העיר כולה מותקפת ברעידת אדמה, ירי טילים,
שיטפון ואש.
בייבי, אוויר ואור וזמן ומרחב לא קשורים לזה בכלל
ולא יוצרים כלום
אולי חוץ מחיים ארוכים יותר
כדי למצוא בהם
תירוצים חדשים”.
צ’ארלס בוקובסקי.
עצוב לי שאתה מרגיש ריק. באמת.
זה בסדר.
לא עניין חדש.
שונאת את בוקובסקי.שונאת.
אני ארשה לעצמי לנחש על פי רשימת הספרים שלך מה מייצג את הטעם שלך.
את אוהבת את "הגדולים", אלה שיודעים לכתוב עם משקל, חריזה, דימויים, בעלי המלאכה האמיתיים (לתפיסתך).
בוקו הוא כנראה ההפך מכל זה.
אני מנחש שאין לך הרבה סופרים "ריאלסטים" או אנשי השפה הרזה על המדף.cבוקו מגיע ממסורת ארוכה של משוררי ביבים.
אפשר להריח את הצחנה כשהוא כותב.
אולי זה מה שמפריע לך בו.
בוקובסקי אומנם כתב הרבה שירים וסיפורים שלא ראויים למאכל אדם, אבל בעיני, כשהוא טוב, אי אפשר לקחת את זה ממנו.
אני אוהבת את בוקובסקי, שיר טוב.
אני לא חושבת שזה אומר שאתה לא יודע כלום. מצד שני, אני לא כותבת כבר שנה, אז אולי אני בעצמי לא יודעת כלום.