משהו בשורה הזאת רודף אותי.
בכל סיפור או שיר שהייתי כותב פעם, כשעוד היו לי שאיפות מהסוג הנכתב, הייתי ממקם את השורה בראש הדף.
סוג של תחושה קיומית עבורי, אני מניח.
מחכה להתרסקות.
“התנגשות עם כדור הארץ הולכת וקרבה,
כמה רחוק אפשר ליפול” .
– טד יוז –
משהו בשורה הזאת רודף אותי.
בכל סיפור או שיר שהייתי כותב פעם, כשעוד היו לי שאיפות מהסוג הנכתב, הייתי ממקם את השורה בראש הדף.
סוג של תחושה קיומית עבורי, אני מניח.
מחכה להתרסקות.
“התנגשות עם כדור הארץ הולכת וקרבה,
כמה רחוק אפשר ליפול” .
– טד יוז –
כל כך כל כך מדייק.
אין לי מה להוסיף כי רק אגרע. טד יוז ,איש רע ונכון .
איש רע? כמו ההיסטוריה שנכתבת על ידי המנצחים, גם חלקו של יוז בסיפור לא נכתב על ידו.
יוז נפל קורבן (במידה מסוימת) להתאבדותה של פלאת’ שהנציחה את עצמה כקורבן ואותו כאיש הרע.
האמת כהרגלה, לא צבועה בשחור ולבן.
מה גם רק שניים יודעים מה באמת קרה שם.
כל השאר הוא פרשנות רכילותית.