The boss is back

מה זאת אומרת איזה בוס?
לברוס ספרינגסטין יש תקליט חדש והוא מהסוג שאני אוהב.
הבוס תמיד עבד במישור כפול.
תקליטים שהוקלטו בליווי הe-street band, חבורת מוזיקאים משובחת שאם תקחו את כל אחד מהמרכיבים אותה תקבלו את השופרא דה שופרא של המוזיקאים, אבל כולם ביחד פשוט עושים לי כאב ראש.
אני לא אוהב את הצליל המנופח הזה (הידעתם שלואי להב, אותו אחד שמפיק את שלום חנוך, היה טכנאי הקלטות של הבוס? בהחלט אפשר לשמוע השפעות של הצליל האמריקאי הנפוח בתקליטים כמו “חתונה לבנה” ואחרים שהוא הפיק).
זאת הסיבה שאני מעדיף את ספרינגסטין האחר.
ספרינגסטין של ‘נברסקה’.
תקליט צנוע שמתבסס על גיטרה אקוסטית, מפוחית, לא הרבה יותר מזה.
סיפורים על אנשים מהצד הלא נכון של החלום האמריקאי.
“יש לי עבודה, ואני מנסה לחסוך קצת כסף, אבל יש לי חובות שאף אדם הגון לא יכול לשלם”.
אז התקליט החדש הוא מהסוג הזה.
השקט.
המילים בחזית.
במקום הראוי להן.
פעם אחרונה שהוא הוציא תקליט כזה היה עם תקליט שנקרא “הרוח של טום ג’ואד”.
כן, אותו אחד מ”ענבי זעם” (עיניים שמאלה לרשימת הספרים למי שלא מכיר, אם יש כאלה).
אבל עברו כמה שנים מאז והדבר העיקרי שהוא הוציא מאז היה איזשהו תקליט בהשראת ארועי ה11 בספטמבר, תקליט מקושקש שהאכיל את האמריקאים בדייסה שהם אוהבים ולכן כנראה הצליח כל-כך.
“התקליט שאמריקה חיכתה לו, התקליט שאמריקה צריכה” כתבו באחת הביקורות.
שיהיה.
במשכורת הקרובה אני הולך לפנק את עצמי בשני דברים.
התקליט הזה הוא הראשון.
הדבר השני הוא הספר החדש של דונה טארט.
המחברת המאוד מוכשרת של “ההיסטוריה הסודית”.
למי שלא מכיר, אני דורש שתיגשו לחנות הספרים הקרובה ותשיגו אותו עכשיו.
פעם בכמה זמן, אני נתקל בספרים שאני מתאר כ”מניה בטוחה”.
“הגברת העירומה” של דקלה קידר היה כזה.
זה לא משנה מה הטעם שלכם בספרות.
ההנאה מובטחת.
ה-ספר לאי בודד, ה-ספר שאם קונים רק אחד בשנה אז זה חייב להיות זה.
“ההיסטוריה הסודית” הוא גם כזה.
רומן בקנה מידה פ. סקוט פיצג’רלדי.
לא פחות.
לא רק אני חושב ככה.
גם נ. שהיא ברת סמכא ב-ימבה דברים, כולל ספרות משובחת (אם את קוראת כאן, זה הזמן להתערב:)
בין שאר הדברים שאני יכול להגיד על “ההיסטוריה הסודית” זה שמדובר בספר של יותר מ600 עמודים שקראתי בשלוש משמרות לילה רצופות והוא נגמר לי מהר מדי.
דונה טארט הצליחה לעשות כמה דברים שלא ייאמנו בספר הזה.
למשל ליצור דמויות דוחות חלוטין, אנשים שאם תפגשו בחיים תרצו להעיף להם סטירה, ועם כל זה, היא מצליחה לגרום לקורא לדאוג לשלומן, לקוות שהן לא יתפסו אחרי שהחבורה בספר רצחה אדם חף מפשע ורצחה אחד מבני החבורה עצמה על מנת לכסות על הרצח הראשון.
ולא, אין כאן ספוילר, הרצח הוא הארוע הפותח את הספר.
אז עכשיו יש לה ספר חדש בעברית.
“הידיד הקטן”.
ממה שנ. סיפרה לי, דונה טארט “מטיילת” בדרום העמוק של ארה”ב.
הטריטוריה של טנסי וויליאמס, פלאנרי א’וקונר, פוקנר וכל המשתמע מכך.
הדרום של הקו-קלוקס-קלאן, גילוי עריות, סודות אפלים שעוברים מדור לדור.
התחזית: יהיה חם ומגניב.

4 תגובות בנושא “The boss is back

  1. noga1970


    יש פה דמיון מטריד בהעדפות שלנו.
    אתה אוהב את "פוגה של מוות". אני אוהבת את "נברסקה", וכן, גם אני בלעתי את "ההיסטוריה הסודית" בשלושה שוטים, וביליתי את יום חמישי בספריה בתקווה למצוא את החדש שלה (טרם נרכש).
    ונשאלת השאלה: האם יש לנו טעם דומה כי אנחנו דומים, או שפשוט יש לנו טעם שכיח ולכן הוא דומה?
    האם אנו נשמות תאומות או סתם עוד שני אנשים משעממים, בנאליים וצפויים?
    תמהתני.

סגור לתגובות.