לכבוד הצטרפותי לטבעת לינוקס ותוכנה חופשית, אני מניח שכדאי להקדיש פוסט אחד לנושא לעת עתה ולו רק כדי להצדיק את ההצטרפות.
על פי יומן הפיתוח של סלאקוור, שולחן העבודה Gnome כבר לא יהווה חלק מההפצה.
זו פשוט יותר מדי עבודה למתחזק ההפצה.
הוא מסביר חלק מהסיבות למהלך כאן.

אני מודה שבימי הראשונים כלינוקסאי העדפתי את שולחן העבודה KDE, כמו כל מהגר טרי מ’חלונות’, חיפשתי משהו שייתן לי את התחושה המוכרת, אבל אז שמעתי על פרויקט שנקרא Dropline Gnome ויועד עבור סלאק’.
אז ניסיתי, ומאז לא עצרתי בכדי להביט לאחור.
אני מודה שזו לא היתה אהבה ממבט ראשון.
כאמור, חיפשתי משהו שיראה כמו מערכת ההפעלה האחרת, אבל החלטתי לתת לGnome והיום אני לא מבין איך אפשר בכלל לחיות אחרת.
דבר ראשון שולחן העבודה מאוד נעים לעיניים.
נדמה לי שקראתי פעם שאת הפרויקט התחיל צוות של עובדים שפרשו מ’אפל’ וכמה ששולחן העבודה של ‘אפל’ יפה, אין צורך לספר למי שמכיר.
מעבר לזה, gnome מעוצבת בצורה פשוטה ותכליתית.
למי שאין צורך בכל ה”הו-הא” של KDE והעומס של אפליקציות שמגיע איתה ומצ דשני לא מת על החסכנות היתרה של שולחנות עבודה כמו xfce או flux box (שאני מאוד מעריך), זו החבירה הטבעית.
כמובן שמי שממש רוצה יוכל להמשיך להשתמש בgnome גם בסלאק’ 11 והלאה.
פטריק בעצמו ממליץ על דרכים חלופיות להתקנת שולחן העבודה בקלות (הוא מציין את הפרויקטים Gwar, gsh ודרופליין ואני מכיר עוד דרך אחת ומהירה לעשות זאת).
אבל עדיין, קצת חבל, כי למרות שאני מאמין באמרה על כך ש”ברירת מחדל היא האויב של כל המשתמש”, ככל הקשור לסלאקוור, ברירות המחדל שלה ככל הקשור לתוכנות תמיד נתפסו אצלי כמאוד אינטילגנטיות ויעילות וממש לא בא לי להתעסק עם כל מיני פרויקטים של צד שלישי.
כמו כל לינוקסאי טוב, אני בטוח שאין דבר מרתק יותר מאשר תמונות של שולחן העבודה שלי:)

וקצת של אנשים אחרים שמצאתי כאן http://www.lynucs.org/?gnome